<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער שביעי</h1>
<h2>דף כא:</h2>
מותר לו לאדם להשכיר כרמו או שדהו לגוי אעפ"י שהוא נוטען וזורען בשבת, שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות ירד לה. דבר ששם הישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי המקום להשכירו או ליהנות ממנו באריסות אסור להשכירו לגוי, מפני שהגוי עושה באותו מקום בשבת והוא נקרא על שם בעליו ישראל. לר"ם. דבר זה כתב הר"ם על מה שנאמר בהלכה במרחץ שאינו נהוג ליתנו באריסות. וכתב רבינו האיי שדבר זה אינו נאסר אלא כשהשכיר לזמן מועט ונראה כאילו הוא שליח לישראל. אבל המשכיר מרחץ או תנור לשנה או לשתים שהכל יודעים בזה מותר. וכן נוהגין היתר בבבל. וכן דעת רבינו חננאל. והר"ם כתב בפי' המשנה, שדבר זה היה אסור בזמן שלא היו מניחין המרחץ לאריסות, אבל בזמננו זה דין המרחץ ודין השדה ושאר כל קרקע (ארס) [אחד] הוא ומותר לבעל הקרקע להשכירו. וזה מפורסם לכל אדם.
<h2>דף כב.</h2>
המשתתף עם הנכרי במלאכה או בסחורה [או] בחנות אם התנו בתחילה שיהיה השכר של שבת לגוי לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום אחד כנגד [יום] השבת לישראל לבדו מותר. ואם לא התנו מתחילה כשיבואו לחלוק נוטל הגוי שכר השבתות כולן והשאר חולקין אותו, ואינו מוציא לו כלום כנגד יום השבת אלא אם כן התנה מתחלה. וכן אם קבלו שדה בשותפות דין אחד הוא. אם לא התנו ובאו לחלוק השכר ולא היה שכר שבת ידוע נראה לי שהגוי נוטל שביעית השכר והשאר חולקין. הנותן לגוי להתעסק בהן אעפ"י שהגוי נושא ונותן בשבת חולק עמו בשכר בשוה. וכן הורו כל הגאונים, לר"ם. ומן ההלכה נראה שאם באו לחשבון אסור. וביאר רבינו שלמה שאם לא התנו אלא קבלוה סתם, והגוי נטל ימי השבת וישראל ימי החול, ובאו לחשבון כמה ימי השבת נטלת אתה ואני נוטל כנגדן ימות החול אסור, ששכר שבת הוא נוטל שהרי הגוי שלוחו היה. והראב"ד כתב אעפ"י שהתנו מתחלה שיחלקו לימים, הואיל ולבסוף הם מחשבים מה מכר זה בשבת ומה מכר זה בחול ואם הותיר הגוי במכירת שבת ימכור ישראל כנגדו [ב]ימי החול [שני ימים] אעפ"י שחולקין לימים הרי יש לזה חשבון על זה, ובשעה שבאין לחשבון ומשלים (האחר) [האחד לחבירו עכשיו] הם מתנים, ונמצא שהגוי עושה שליחותו של ישראל אעפ"י שלא לקח דבר ממה שמכר בשבת. והר"ם לא כתב זה בביאור. ונראה לי שדעתו כמו שכתב הראב"ד. ואם היה הדבר בסתם, הדבר בספק אם הוא כהתנו או לא התנו, ודבר זה ספק באיסור שבת ואסור. וסתם זה ביאר הר"ש, שקבלו סתם, ועשו סתם גוי בשבת וישראל באחד בשבת, ולא אמר לו ישראל לגוי מעולם טול אתה בשבת ואני בחול. והראב"ד ביאר שהגוי נטל חלקו בשבתות מעצמו, וכשראה ישראל כן נטל הוא חלקו מעצמו בחול, הדבר בספק אם נאמר הואיל ועשה הגוי מעצמו אינו כשלוחו ומותר או הואיל וישראל מראה בדעתו שהוא רוצה במה שעשה הגוי אחר שנוטל בחול כנגד מה שנטל הגוי בשבת הרי הוא כשלוחו ואסור.
